פְּרוֹלוֹג
הִתְחַלְתִּי אֶת חַיַּי עִם כָּל כָּךְ מְעַט, וְהָרוֹב נִשְׁאַר לִי
הִתיָיתָמתִי בְּגִיל חָמֵשׁ. שָׁנִים שָׁתַקְתִּי. בְּאַחַת מֵהַרְצָאוֹת הָעֵדוּת שֶׁלִּי בְּאִרְגּוּן "נְתִיבֵי אַחְוָה" (אִרְגּוּן לְדוּ-קִיּוּם יְהוּדִי-עַרְבִי בְּיַפוֹ) נִשְׁאַלְתִּי עַל יְדֵי הַיְלָדִים "הַאִם אֲנִי נִצוֹל שׁוֹאָה"? גִּלִּיתִי כִּי לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הָיִיתִי בְּמַחֲנֶה רִכּוּז, גַּם אֲנִי, בְּכָל זֹאת נִצּוֹל שׁוֹאָה. כְּשֶׁנִּשְׁאַלְתִּי "הֵיכָן הוֹרַי"? הֵשַׁבְתִּי: "הֵם עָלוּ דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה לַשָּׁמַיִם" וְהַיְלָדִים לֹא וִתְּרוּ, "אֲבָל אֵיפֹה הֵם קְבוּרִים"? הֵשַׁבְתִּי: "בִּשְׂדֵרוֹת חֲסִידִי אֻמּוֹת הָעוֹלָם בַּיָּד וָשֵׁם, בִּירוּשָׁלַיִם. שָׁם נָטַעְתִּי עֵץ לְזֵכֶר מַצִילָי וְהוֹרַי."
הִבְחַנְתִּי כִּי אֲנִי עֲדַיִן "יֶלֶד מֻסְתָּר". לְעִתִּים אַף מִסְתַּתֵּר מֵעַצְמִי. לָמַדְתִּי שֶׁעָלַי לְהַתְחִיל לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹבְבִים אוֹתִי, אֶת יְדִידַי, וְאֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁאֲנִי בָּא עִמָּם בְּקֶשֶׁר יוֹם יוֹמִי, כְּדֵי לָצֵאת מֵקלִיפָּתִי. בְּמַהֲלָךְ חַיַּי עָסַקְתִּי בִּתְחוּמֵי אָמָּנוּת מְגֻוָּנִים; מַחוֹל, פַּנְטוֹמִימָה, תֵּיאַטְרוֹן, צִיּוּר, מוּזִיקָה.
בְּבַגְרוּתִי הַמְאֻחֶרֶת, הָיִיתִי בַּמַּאי בִּתְחוּם הַקּוֹלְנוֹעַ וְהַטֵּלֵווִיזְיָה. תָּמִיד רָצִיתִי לִיצוֹר יֵשׁ מֵאַיִן. בְּכָל תְּחוּם אֶפְשָׁרִי, כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר. הָעִסּוּק בִּיצִירָה וּבְאָמָּנוּת, פּוֹתֵחַ בִּפְנֵי יְלָדִים כִּגְדוֹלִים אֶת הַדֶּרֶךְ לְסַפֵּר עַל מְצוּקוֹת, אֲהָבוֹת, פְּחָדִים, יוֹפִי, כִּעוּר, כְּפִי שֶׁשּׁוּם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לֹא מְאַפְשֶׁרֶת זֹאת. הָעִסּוּק בְּאָמָּנוּת פּוֹתֵחַ אֶשְׁנָב הַמְסַיֵּעַ לַמַּעְגָּל הָרִגְשִׁי שֶׁנִּפְגַּע. לְמִדָּה רִגְשִׁית הִיא עִנְיָן לְכָּל הַחַיִּים. הָעִצּוּב הָרִגְשִׁי הוּא מִמְּלָאכוֹת הַמְחַשֶּׁבֶת הַקסוּמוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּחַיֵּי. בְּכוֹחוֹת עַצְמִי, לְאוֹרֶךְ הַשָּׁנִים, צָבַרְתִּי לְמִידָּה רִגְשִׁית נוֹשֵׂאת יְבוּל. לְמִידָה שֶׁעִצְּבָה אֶת חַיַּי. לָמַדְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן פְּנִימָה. בְּעִקָּר, פָּחַדְתִּי מֵהַמִּלָּה הַכְּתוּבָה. זוֹ נִרְאֲתָה לִי כַּחֲקוּקָה בַּסֶּלַע וּכמְחַיֶּבֶת. לְאַט וּבְסַבְלָנוּת אֵין קֵץ, עַל פַּלְגֵי מַיִם, לִטַּשְׁתִּי אֶת הַיִּרְאָה, כְּמוֹ חֲלוּקֵי נָחַל.
"קראו לי ואבוא" - ספר שירים / ז'קי ברקן
6 שירים מתוך הספר בקטע הוידיאו
הספר יצא בהוצאת כרמל ירושלים בשנת תשע"א
את הספר ניתן לרכוש ישירות מהמשורר על פי הפרטים בסוף קטע הוידיאו
רקמת חיי / ז'קי ברקן
השיר רקמת חיי – מוקדש לבת זוגתי וחברתי היקרה לחיים, ג'ודי ברקן.
ג'ודי היא יוצרת, כוריאוגרפית, הנתונה כל חייה סביב העשייה היצירתית בתחום המחול.
ג'ודי יצרה מסגרות רבות אותן חווינו יחד. ללא תמיכתה של ג'ודי, אינני יודע איך הייתי משלים את כתיבת ספר השירים הראשון שלי "קראו לי ואבוא".
אני מודה לה מעומק הלב, על שעודדה אותי ותמכה בי לאורך כל הדרך. על שהעשירה את חיי ותרמה רבות להתבוננות משותפת בעברי וזיכתה אותי בהרבה אהבה ובסבלנות אין קץ. תודה גם לבתי היקרה ענבל, על שהקשיבה בסבלנות לכל שאלותיי בהבנה תומכת, ועל הצעותיה במהלך השנים הרבות.
(בקטע הוידיאו, קיימת הגרסה הראשונה של השיר, לפני שהשיר קוצר עבור הספר)
סונטת סתיו
קטע וידיאו מתוך הסדרה אינטרמצו עם אריק
בשילוב קריינות של שיר בשם "סונטת סתיו"
מתוך ספר השירים "קראו לי ואבוא" מאת ז'קי ברקן
(השיר נכתב בהשראת נגינת מוצרט: אנדנטה – מתוך סונטה מס' 1 ברה מז'ור.
פסנתר: אריה ורדי ומנחם פרסלר – אינטרמצו עם אריק 23/3/2008)
סוֹנַטָת סְתָיו / זָ'קִּי בַּרְקָן
אַרְבַּע יָדַיִים
קַלּוֹת רַגְלַיִם,
מִיָּמִין בְּנוֹת שְׁמוֹנִים,
מִשְּׂמאל יְדֵי שִׁבְעִים.
מְחַפְּשׂוֹת יַחְדָּיו
עָלִים נוֹשְׁרִים,
לַחְלוּחִית שֶׁל גֶּשֶׁם,
וּבַמִּרְוָחִים
קְרֶן אוֹר אַחַת.
יעקב ברזילי (אייזנר) יליד הונגריה. ניצול שואה (ברגן בלזן). נולד במאה האכזרית ביותר ובשנה הארורה ביותר, שנת 1933, שנת עלייתו של היטלר לשלטון. בן ליהדות מפוארת, יהדות הונגריה שהייתה אחרונה להשמדה. עד 1944 יעקב חי במשפחה עם אבא ואימא ושני ילדים. אביו של יעקב היה הבכור בין שְׁמוֹנָה אחים, חייט צמרת, היה לו בית מלאכה וְכִמְעַט כל הָאַחִים עבדו אצלו. יעקב ברזילי ידידי, הוא יועץ מס לשעבר, אשר מקדיש את חייו לכתיבת שירה.
יעקב ברזילי משורר, סופר ומתרגם. חבר אגודת הסופרים העברים בישראל. הוציא לאור ספרי שירה וסיפורת, שתורגמו לשפות שונות. מרצה בבתי ספר ובמוסדות שונים על שואת יהדות הונגריה. חבר מועצת יד ושם. מלחינים שונים כתבו מוזיקה לשיריו, המבוצעים על ידי הרכבים קאמריים, תזמורות ומקהלות, בישראל ובעולם. יעקב עלה ארצה ב-1949. בפברואר 2008, הנחה יעקב ברזילי את השקת ספרי הראשון "ז'קי וז'נו – מסע בשחור לבן"
בין היתר הזכיר יעקב להפתעתי, את שני האבות שלנו, חייטים במקצועם.
הדבר ריגש אותי מאוד, ובספר השירה שלי "קראו לי ואבוא" הקדשתי שיר במיוחד ליעקב ברזילי.
סֵפֶר בִּכּוּרִים / זָ'קִּי בַּרְקָן
כְּשֶׁעָלָה מָסָךְ הַקְּטִיפָה
הִתגָלוּ בַּשָּׁמַיִם,
שְׁנֵי חָיַיטֵי צַמֶּרֶת
לְבוּשִׁים חֲלִיפוֹת
מְלֶאכֶת מָחשֶּׁבֶת.
אֶחָד רַב-אוֹמַן.
שֵּׁנִי מִקְצוֹעָן.
אַיְזְנֶר
וּבּלָכֶרמַן.
לְיָמִים בַּרְזִיּלַי וּבַרְקָן
וּבָאָרֶץ, קֳבָל עַם וְעֵדָה,
תְּאוֹמֵי יַעֲקֹב
בְּנֵי הַחַיָּיטִים
בַּרְזִיּלַי וּבַּרְקָן,
רָקְמוּ אוֹתִיּוֹת לְמִלִּים.
בְּדִמְמַת הָאוּלָם,
הָלַם קוֹלָם.
וּכְשֶׁנִּפְרָם חֶבֶל הַמָּסָךְ
וְהָאוֹר עָלָה,
מִלִּים שׁוֹתְקוֹת
הָיוּ לְשִׁירִים.
במסגרת עבודתי בטלוויזיה החינוכית, כעורך ובמאי הסדרה "אינטרמצו עם אריק" אותה מנחה הפרופ' אריה ורדי, התארח יעקב ברזילי בתכנית "כינור עם מגן דוד".
